תיאור

במשך שנים רבות הועלתה בישראל ההצעה לפיתוח מערך טילים ורקטות מדויקות כדי לתת מענה בחזית הצפונית למקרה של חדירת נ"מ והגבלת היכולת של חיל האוויר במקום. ההצעה הזאת נדחתה בשל הנחת היסוד כי אותה מערך יהיה יקר מחיזוק חיל האוויר והוא עצמו יוכל לפגוע בכל מטרה בלבנון וסוריה באמצעות מטוסיו.
בינואר 2018 אושרה במשרד הביטחון הפניית תקציב לפיתוח ראשוני של המערך הזה ברכש רקטות מדויקות לפגיעה של עד 150 ק"מ עד 2020, מאוחר יותר ב2018 משרד הביטחון ביצע רכש של רומח ואקסטרא במטרה לרכוש בהמשך גם את הנץ דורס.
התעשיות הביטחוניות בישראל מייצרות במשך שנים את אותם רקטות וטילים ומוכרות אותם לצבאות זרים. לא רק טילי קרקע-קרקע, טילי ים-ים, ים-קרקע, נ"מ, אוויר ועוד. אלו נמכרים בחלקם לצה"ל אך לא לצורך בניית מערך טילים נרחב יותר. עד כה עיקר ההתקפה הארטילרית-רקטית הייתה בידי חיל התותחנים, חיל האוויר, וחיל הים, אל ללא חיל מקצועי שמיועד לשם כך.
במהלך 2018, עם כיבושיו הרבים של אסד בסוריה, ההתבססות האיראנית בסוריה, העברת מערך הs300 מרוסיה לידי כוחות אסד, התחזקות חיזבאללה, האפשרות למערך רקטי במערב עיראק. אלו דורשים מענה התקפי נוסף שלא יהיה מוגבל בשל מערך נ"מ רוסי-שיעי.
זו אחת הסיבות העיקריות לאותן החלטות מדיניות-צבאיות אחרונות בישראל.
לישראל יש מערך רקטי של 40 ק"מ(רומח ורמ"מ) של 150 ק"מ(אקסטרא) של 300 ק"מ(נץ דורס). כל אלו מיוצרים בתעשיות הצבאיות בישראל כולל משאית השיגור lynx. הmlrs או המנתץ בשמו העברי מיוצר בארה"ב והוא משגר הרקטות העיקרי בישראל עד כה.
יחד עם פיתוח מערך הרקטות-טילים האחרון הזה צה"ל מפתח גם יחידת רחפנים שמטרתה לאסוף מודיעין בשטח האויב ללא סיכון מטוסים וכלים אחרים, נכון לעכשיו אותה יכולת נמצאת בידי חיל האיסוף הקרבי ותעבור בהמשך ליחידות קרביות אחרות.
עם טווח פגיעה של 300 ק"מ מטרות כמו ביירות(ובכלל כל לבנון), דמשק, חומס, חמה, בסיס t4, חמיימים, טרטוס, לטקיה, מרכז סוריה, כלאלו יהיו תחת טווח הפגיעה הישראלי ללא סיכון מטוסים. מכת האש הראשונית שמערך צפוף כזה ייצור יוסיף כוח התקפי והרתעתי גדול לישראל.
כך שפיתוח אותו מערך(שבעתיד אולי ויהיה לחיל) הוא בעל חשיבות גדולה לישראל.

תגיות

תגובות