תיאור

השיעור ניתן בתאריך ל סיון התשע"ט, ראש חודש (2019/07/02)

הכלל הבסיסי בהכשרת כלים, כפי שלמדנו בשיעור הקודם, לפי תשמישו של הכלי כך יש להכשיר אותו - 'כבולעו כך פולטו'.
מה הדין כאשר יש כלי שיש בו מספר שימושים שונים עם דרכי הכשרה שונות?
יש האומרים שההכשרה תהיה לפי השימוש החמור יותר
לעומתם אחרים תיקנו שיש להכשיר לפי השימוש השכיח של הכלי, כיצד הם מרשים לעצמם להקל?
כללי חכמים נועדו פעמים רבות לתת טווח ביטחון מהאיסור. במקרה של הכשרת הכלים אנו משערים שהכלי כולו בלע למרות שברור שלא, וכן מחמירים גם בכלי ראשון שאינו על האש ואפילו בעירוי ואפילו בכלי שני כאילו בלע ככלי ראשון. בדין הכשרת כלים יש עוד גדרים רבים ואי אפשר לקבוע כללים שיתחשבו בכל המקרים האפשריים (99% מספיק), אי אפשר לחיות ככה.
לכן במקרה של כמה שימושים ניתן להקל לפי רוב תשמישו של הכלי.

האם זה מקשה על הטיעון שהיה בשיעור קודם שדין הכשרת כלים מגזירת הכתוב שיש להכשיר כלים גם כשאין טעם?
לפי ההסבר הזה נפתרה הבעיה, לפי גזירת הכתוב יש להכשיר כפי שהיה השימוש העיקרי בכלי. כמובן שיש גם לדאוג שלא יהיה טעם איסור בכלי.

נחלקו הפוסקים בשאלה כיצד יש לפסוק למעשה? לפי רוב תשמישו או לפי השימוש החמור?

בפשטות היו מסבירים שמנהג אשכנז להחמיר והספרדים להחמיר. כך כתבו הרבה פוסקים ספרדים, עם זאת היו פוסקים ספרדים שכתבו שלכתחילה יש להחמיר. גם הרמ"א כותב שכאשר קשה אפשר להקל (כך הבינו את דבריו).
אם כן, למה לנו להרבות מחלוקות כאשר אפשר לאחד את הפסיקה?
לכן ניתן לומר הוראה כללית: כאשר קל יש להחמיר ולהכשיר כפי הכשרת השימוש החמור ביותר, וכאשר יש סיבה (כמו מזלג שבליבון עלול להינזק) נכשיר את הכלי לפי רוב תשמישו.



#הלכות_הכשרת_כלים

תגיות

תגובות