תיאור

ב25 בדצמבר 1991 ירד הדגל האדום מעל הקרמלין ועלה הדגל הרוסי בצעד סמלי של סוף ברית המועצות. מיכאל גורבצ'וב, שעלה לשלטון ב1985, התפטר מתפקידו לאחר שניסה להציל את המדינה מקריסה כלכלית. כשהוא עלה לשלטון היא הייתה במשבר כלכלי חמור שנגרם מ4 סיבות:
-הראשונה קיבלה את הכינוי "תקופת הקיפאון". לאוניד ברז'נייב(שליט ברה"מ ב1964-1982) ניהל מדיניות של אי הפרטות, חיזוק והשקעות בצבא, אי כל רפורמה כלכלית, פיתוח נשק גרעיני רחב יותר, פיתוח התעשייה הכבדה במקום תעשיות חדשות שמבוססות על מחשבים ואלקטרוניה. והתערבות גדולה בכל מדינה קומוניסטית בעולם או מדינה שיש בה מפלגה קומוניסטית, כולל סיוע צבאי נרחב וסיוע כספי(במה שכונה "דוקטרינת ברז'נייב"). זאת יחד עם השחיתות הנרחבת על המפלגה הקומוניסטית וחוסר היעילות.
-השנייה הייתה "מלחמת החלל"(יוזמת ההגנה האסטרטגית) של ארה"ב לפיתוח יכולות של טילים, טילים נגד טילים, לוויינים וכ'ו נגד ברה"מ כדי להשיג מולה עליונות טכנולוגית. היא ניסתה להתמודד במירוץ הזה אך כשלה.
-השלישית הייתה הפלישה שלה לאפגניסטן. מלחמה שנמשכה מ1979-1989 ובמהלכה 15,000 חיילים סובייטים נפלו וכלכלתה נפגעה.
-הרביעית הייתה ירדת מחירי הדלקים בעולם, עיקר הייצוא שלה(כמו היום) היה דלקים, מחירי הנפט צנחו בעולם בשנות ה-80 וזה פגעה בה.
לכן כשגורבצ'וב עלה לשלטון הוא קיבל מדינה כושלת והיה חייב לבצע רפורמות כלכליות נרחבות. בין השנים 1987-1991 הוא ניהל את הפרסטרויקה במעין ניסיון של הפרטה, אולם עדיין הייתה רגולציה כבדה ופיקוח מחירים.
כבר ב1985 הוא ניהל את "הגלסנוסט" שבו היא העניק חופש עיתונות, הבעת דעה וכ'ו כולל את האישור לחופש פוליטי ב1988. בין ה1989-1991 שורה של ניצחונות פוליטיים לאומניים התרחשו מגרמניה המזרחית, דרך פולין ועד כל שאר הרפובליקות הסובייטיות שלה. אלו רצו עצמאות ולהתנתק ממנה, ולמרות ניסיונות הקגב לעצור את התהליך הזה ברה"מ שכבר לא יכלה לתפקד פורקה.

תגיות

תגובות